|
אמיל. ככה קראו לו. אפילו מוכרת הנקניקים בדלפק, זה
שליד הבשר, מול הקורנפלקס, גם היא קראה לו אמיל.
בתוך תוכה היא ידעה שקוראים לו אחרת, אבל לא העזה לשאול. כמו מרבית
העובדים.
אמיל ידע גם שקוראים לו אחרת, אבל לא התעקש על זה. לא היה אכפת לו יותר,
"העיקר
שיש עבודה" אמר לי בדרכו, יום אחד שישבנו על הארגזים וחיכינו לעבודה.
שלושה שליחים היינו אז בסופר.
אמיל, גארקו הרומני ואני. אמיל עבד שם מהקיץ הקודם. סוס עבודה בריא כמו
שור. מלך האגרוף של השכונה בקרואטיה. הגיע לפה במקרה. ברח ונפל פה. נשאר
כי היה תמים ועכשיו התקבע קצת, אבל נתקע. רוצה ללכת ולא יודע לאן,
"כאן טוב, שם לא מכיר, העיקר יש עבודה".
גארקו הצטרף למחלקה לפני חודשיים. ילד בן 19, מזיין כמו מטורף את כל
הקליינטיות השוות. חולות לו על התחת.
הוסיפו אותי ממש לפני כמה ימים. נהייתה עבודה מטורפת.
לי אין רקע כמו להם בעבודות פיזיות, למרות המבנה החזק שלי. סתם התגלגלתי
קצת עקום בחיים ונהי המין מצב כזה של לעבוד פה. הלשכה שלחה אותי וכבר לא
היה לי קייס להתנגד, אחרת היו עוצרים לי את הברז.
"אתה חייב לעשות כח יותר בראש שלך" אמר לי אמיל ביום הראשון
לעבודה, "אם אתה להשאר, מכין כח בראש שלך. מחר להגיע אבטיחים"
אמר.
"אבטיחים?!" נשנקתי.
"אבטיחים. אבל לא להיות לך עצוב. מחר רק אבטיחים קטן. לא טוב. עוד
מעט הרבה אבטיחים גדול, טוב"
למחרת הם הגיעו.
המחסנאי הביא אותי בארבע לפנות בוקר.
לקום על הבוקר ולהרים אבטיחים זה חרא. לא משנה איך תהפוך את זה, זה חרא.
ואם אתה מתחיל להפוך את זה בארבע בבוקר, זה שוחה בעוד יותר חרא ואבטיח
נופל לך מהידיים.
מילא הקנס. על הפוטה. אבל לנקות את זה ומתחיל הלחץ של הזמן שעוד מעט נהיה
שבע בבוקר. וכלום לא ממש מתנקה ואתה מתחיל ללכת מעל משטח דביק של אבטיח
שאתה ריסקת ולך אין כח לנקות עד הסוף כי כשדביק נהיה בכלל חרא דביק.
לא יודע, איך אבל החליק לי רק אחד מעייפות. ישר התיישרתי ועד הסוף לא קרה
כלום.
בשבע הכל עמד במקום. עגלת אבטיחים חדשה, ליד כל הירקות הגמדיים הישנים.
המחסנאי היה מבסוט ושיחרר אותי לישון. מעשר יש משלוחים.
גארקו דפק חמש אבטיחים. אמיל גם אחד, כמוני.
"אתם חנונים" אמר גארקו, וירק הצידה בזוית הפה "מחר אני
ינסה לדפוק שש. הבנזונה פשוט מסתכל עליי. הבעיה היא רק לדפוק את הראשון.
אחרי זה, נהיה כזה ג'יפה הרצפה שלא משנה כמה דפקת, בכלל." אמר גארקו
ואני בכלל שמעתי פילוסופיית חיים שלמה במשפט שלו. אמיל צחק צחוק גדול ואמר
"אתה ילד טוב, גארקו, אתה לדפוק הרבה, אתה להיות טוב"
הזיון הראשון שלי, היה דווקא אצל החמודה עם הקילו פאנטה. החתול שלה התייחס
אליי בכזה זלזול שבא לי למות. אבל נהניתי.
דפקתי גם את זוסמן. היא הייתה משהו אחר. בוגרת, בשלה, עסיסית, יודעת מה
רוצה ודורשת את זה בעדינות ארוטית. מתוקה…
כל הזיונים מהעולם הקודם שלי נמחקו. בבת אחת התאמצתי פה בשביל סטוץ כדאי.
היום פה, מחר שם. בד"כ הלחץ מפריע, אבל כשאפשר, מזיינים וכשלא, לא.
את אוסנת זיינתי פעמיים בשבוע אחד. היא קנתה את אותם הדברים בדיוק גם בפעם
השנייה. אבל בדיוק. המקרר היה מלא כמובן.
היא שילמה לסופר על הזיון הזה. חד וחלק. אני זונה. הבוס שלי סרסור. הכסף
חוקי לגמרי. הבעלים לא יודעים מכלום. חוזרים הביתה יש קניות במקרר. כולם
מרוצים מהסידור הזה. אני בטח לא מתלונן.
האבטיחים נהיו קלים יותר עם הזמן וגארקו הפסיק לדפוק אבטיחים כבר ביוני.
הוא פשוט נרגע בזרועותיה של לאריסה. את לאריסה הוא הכיר לפני חודש. הפסיק
לדפוק אחרות. סתם נהיה שקט כזה, חנון.
ואמיל רק חייך והלך לעוד משלוח.
|
מהמגירה לדיסק 