22-5-2001 עד 24-5-2001

+שלום.

-שלום.

+אפשר לקבל את אבא שלך?

-לא בבית.

+כשיחזור, תבקש ממנו להתקשר לשלום, בסדר?

-לא יחזור, מת.

+מתי?

-מקודם, הוא ירד לשפוך זבל וירו עליו מבית ג'אללה.

+אה, טוב, שלום.

-שלום.

http://stage.co.il/Authors/1670

יורד על ברכיו

ובבכי תמרורים

ועם תקווה רבה באישוניו

וגם בירוק שמסביב לאישונים

וגם בלבן שמסביב לירוק

ושואל

מישו ראה את דינורה?

מישו יודע מה קרה לה?

מישו יודע מה קרה לאייסיקיו שלה?

לדואל שלה?

מישו אולי יודע איך אפשר ליצור איתה קשר?

מישו?

(פרצוף מתחנן)

הלכתי וליקטתי שלוש כתובות דואל שלה

ביאהו, בהוטמייל ובנענע.

שלושתן מחזירות הודעות שגיאה.

הלכתי וליקטתי שלושה מספרי אייסיקיו

שלושתם פרחים אדומים כל הזמן. אפ'פם לא ירוקים.

ניסיתי לשלוח דואל לציידת תנינים

וניסיתי לשלוח דואל לג'וליה

וניסיתי לשלוח דואל לנירו

לשאול אותם אולי הם יודעים משו.

אפ'חד לא ענה.

😦

השם יקום דמה

לא יאומן

אבל לגילי היו שם ה-מ-ו-ן שערות.

בגלל זה התעכבנו עד עכשיו…

קבצים מצורפים

http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/files/35/1077/4712058/4712058.doc – קובץ מצורף

הוספתי קובץ הקרוב לליבי (פאנפיק להארי פוטר)

ואני רוצה לשמוע את דעתכם.

(אפילו שאני לא מפתחת צפיות גדולות,אחד,בעבר פירסמה כאן איזה סיפור חביב
על כבשים,ולגמרי מחצתם לאת האגו.

אפילו,שהסיפור היה לא רע בכלל,וגם מפני שאני חוששת שבשבילכם "הארי
פוטר" היא סיפרות גועל נפש,טוב…בכל מקרה,קיראו את הקובץ.)

מקווה לטוב, שרה

(בלי פאניקה)

תתפזרי ממני לכל רוחות השמיים

את יכולה ללכת ואני אתן לך מדרגות

אצפה לך אותן חרדל דיז'ון שיחליק לך את הדרך

אם תחליקי זה יהיה מהר אבל דיז'ון ידבוק

בשמלה היפה והפרחונית שלך.

תגידי פעם משפט קצר לילד ברחוב שיזכיר לך אותי:

היית יכול לזכות אבל לא רצית.

ובקיר ביתי תלויה תמונה של עפעפייך

ובבוא קרן שמש מהחלון אל מסגרתה אזכר

בדרך שעשיתי בברכיים כואבות.

נפשות מתורבתות

מוחות מזוקקים

מחופשים בשער

מחפשים בשר

מכתימים את אהבתי

בדם שניגר

בריח נורא של לידה מחודשת

להיות שפל אבל

לא להיות זר

בכל הפורומים שאני מסתובבת בהם יש ה-מ-ו-ן אנשים
שאוהבים שירה, כותבים שירה, מבינים שירה, קרועים על שירה.

אז קודם כל – יכול להיות שאני היחידה שלא ממש מבינה שירה?

ושנית, אם כ-ו-ל-ם כל כך אוהבים, מבינים, כותבים שירה, למה מצב השירה גרוע
אף ממצב הפרוזה?

כי אנשים עצלנים.

הפרוזה פחות או יותר מאכילה אותך בכפית אבל השירה…

יכול להיות שהאהבה של מספר אנשים לשירה נובעת מזה שהם
חושבים שלחנטרש כמה מילים הופך מה שהם כתבו לשיר?

היה לי ידיד טוב שהתעקש לכתוב והתעקש לא לקרוא כדי "לא לספוג השפעות
מבחוץ"…איזה טמטום.

כבר דיקטי אמר את זה פה לפני, והרבה אמרו זאת לפניו – מי שלא קורא לא יוכל
לכתוב טוב.

מקסימום..יצא לו "חכמת הבייגלה"

הכתיבה שלי עד כדי כך גרועה?

אתה סתם מעורר פה אנטגוניזם. זה בלי קשר בכלל לרמת
הכתיבה שלך.

המשפט של דיקטי נכון בלי קשר אליך.

לא כל הפרוזה מאכילה אותך בכפית, פרוזה טובה לא עושה
את זה. נתחיל מהבייסיקס- סאלינג'ר. קרא את הסיפורים הקצרים שלו ותגיד לי
אם זאת האכלה בכפית. לך אח"כ לבקט (החביב עלי כל כך) ותראה מה זה
פרוזה לירית משובחת.

גם לא כל שירה היא תצרף, תבדוק את האפוס ההומרי ותגלה סיפור שפשוט כתוב
במשקל ומצלול. כתוב נהדר, אבל לא חידה.

נ.ב.

אדם שלא קרא לא יוכל לכתוב דבר משמעותי. גם השירה הכי קיצונית ודאדאיסטית
שקיימת נכתבת כתגובה לשירה קלאסית נניח, מי שמצפה להצמיח פרי בלי שיהיה לו
שורשים וגזע חי בחלום.

ואף יותר מזה

האם אנחנו קוראים שירה קלאסית מכח האינרציה או שהיא
באמת כזו טובה?

האם אחרי שפירקו לך את השיר לחתיכות, בתים, מצלולים ומטאפורות, זרם בגופך
כעס מסוים על כך ש: א. לא ראית את זה קודם. ב. פשוט הרסו לך את השיר עם
השטויות המנופחות שלהם.

אין תשובה אחת. אבל תחשבי על זה: מי שכתב שירים מבלי שקרא בימי חייו שירים
של אחרים – חווה חוויה אדירה, כי הוא בעצם מגלה את השירה בפעם הראשונה. מה
היית עושה בכדי לחזור לאותה הרגשה של ראשוניות וחדשנות כשכתבת את הסיפור
הקצר הראשון שלך??

בגיל ארבע, כך שהחוויה הראשונית של קודם לכתוב (??!)
ואחר כך לקרוא נשללה ממני.

קראתי לא מזמן ראיון עם מולי"ת, לא זוכרת מי, והיא התייחסה לנושא
הראשוניות. לדבריה מגיעים אליה המון סופרים צעירים, מוכשרים למדי,
שמתעקשים להמציא שוב ושוב את הסגנון של המינגווי, או כל סגנון אחר, ונורא
נעלבים כשאומרים להם שמישהו כבר עשה בדיוק את זה.

אני לא מנתחת שירה. מלבד חמש יחידות ספרות אין לי שום השכלה ספרותית
פורמלית (לפעמים אני מצרה על כך), אבל המון פעמים כשאני רואה אנשים
מחנטרשים מילים ובטוחים שיצא להם שיר, בא לי לצעוק להם "לכו תקראו
שירה!!" לא כדי שינתחו אותה, אלא כדי שידעו איך שירה אמורה להראות.

כל הקטע של בורות שגאה בעצמה ממש לא נראה לי. אני לא אומרת "תכתבו
כמו וולך או אבידן" אלא – "תראו לאן שירה מגיעה בביטויים
הטהורים ביותר שלה". הרי אנשים שלא קוראים בטוחים שמיכל שלו (ככה
קוראים לה?) או משמה…הדתיה ההיא…רגן, הן סופרות נפלאות? למה? כי הן
קריאות מאוד, אבל אלה אנשים שלא מרשים לעצמם לחוות את החוויה שכרוכה בספר
שקצת, ממש קצת גורם לך לחשוב.

זה כאילו שתצפה שנגלה בכל פעם את הגלגל, או נצייר את
הסעודה האחרונה. אין מה לעשות, התרבות והידע האנושיים בנויים נדבכים
נדבכים. כדי לחדש אתה צריך לדעת מה היה לפניך.

קחי לדוגמה את 'שירה בארץ המראה' המעולה. רבים לפני
ההיא שכתבה אותו כתבו בדיוק על אותו נושא, אבל מאז שקראתי אותו יש לי חשק
עז לתפוס את שירה ולחבק אותה עד שהדמעות יצאו.

אפשר לנסות לכתוב את המינגווי מחדש. אני חושב שאם הוא היה חי היום, גם הוא
היה מנסה לשכתב את ספריו. זה פשוט חלק מההויה שלנו. וזה קורה
לפרקפציוניסטים ביותר, שגם אחרי שיצאה להם יצירה אולטימטיבית, שעומדת
במבחן הזמן, עדיין הם לא מרוצים ממנה מסיבות כאלה ואחרות.

באשר לעניין הכתיבה לפני הקריאה – דברי הוצאו מהקשרם. התכוונתי לסיפור
הראשון שכתבת ולא לפעם הראשונה בחייך שכתבת. אם זה היה הקייס הייתי חייב
להגיד שהחוויה הספרותית המשמעותית בחיי היתה 'הכלב נחום' שלקחתי מהספרייה
הציבורית והיה הספר הראשון שקראתי בחיי.

רק שאז, בניגוד לספרי הילדים היום, הוא לא היה ידידותי למשתמש.

לא יכלת להתחיל ב"מיץ פטל" כמו כולם?

מוזר איך כולם רוצים להציל את שירה ושלומית…ואותי לא

🙂

אתה טוען ששירה יותר תובענית מפרוזה?

ה מ ו ה י ק נ י הראשון היה באמת מוהיקני

המוהיקני ה ר א ש ו ן היה ב א מ ת מוהיקני,

מאז היו מוהיקנים רבים-

אולי ל א מ ס פ י ק,

כמו שאומרים-

מוהיקנים לא מתים, הם רק מתחלפים.

כמו חיות שברחו

מגן החיות העירוני והלא מתוקצב

בשעטה מחוררת אספלט ותמרורי אזהרה

דרסו כל הניקרה בדרכן

ובחלומי, דרכן היא הדרך אליי

פילות בהריון מתקדם, לביאות מיוחמות

וזברות חכמות שידעו לשמור על פסים הוגנים

גם כשכבה האור בגן החיות העירוני.

ככהאתלי

כובע חלומות לחבוש בי

בגן שלי

הלא מתוקצב