1-6-2001 עד 1-6-2001

כך אנשים רצים להם בין מקומות וירטואליים אחדים לבין
מקומות אחרים, תרים אחרי קצת חיזוקי אגו או אהבה רגעית כלשהי, כל אחד
מפעיל את אצבעותיו מעט ואת דמיונו מעט ומקיא על התושבים את תכולתו, הם
יחליטו אם לחבק בידים אוהבות או לבקר בצורה קרה ומחושבת, ההבדל הדק בין
פירגון פשוט לביקורת ספרותית, אבל ככל שמספר האנשים שיכולתם לכתוב צנוע,
כך גם מספר המבקרים.

ההבדל הדק אם כך, בין שפיות הכותב לטירוף הוא מעט טאקט, קורטוב של הבנה,
וביקורת חדה כתער עם זאת. אומנים הם אנשים שבירים, ואומנים גרועים הם
אנשים מסכנים.

ואני כותב וכותב ואנשי השפיות נותנים את תגובתם הבלתי מבוססת בעליל רוב
הזמן בעוד המבינים בדבר קובעים ללא ספק שזוהי צואה, ואכן, אחרי קריאה
שניה, ושלישית, מתבררת לה האמת, אבל הסיפור כבר מתוייג בראש כטוב, וככל
שסלידתי ממנו תהיה גדולה, כך יהיה גם הרצון שלי לביקורת טובה.

משעמם הא?

לכו קיבינימט.

בזמן האחרון הייתי מעט בנאלי, אבל אל תדאגו, חוסר הכישרון הוא תמידי.

תעשו לעצמכם טובה ואל תגיבו.

לאיתי ,אתה מאד ממורמר ובצדק.

אני רוצה לומר לך כמה דברים.

ביקורת צריך לדעת לקבל.ואילו אתה בחרת לא להתיחס

לבטל כלאחר יד למשל הערות שלי ליצירותך.אתה בחרת.

ולפי דעתי הבלתי קובעת טעית.התיחסת לביקורת הפלצנית של חבר מריעך שלא
יודעים להבחין בין ימינם לשמאלם,וחושבים את עצמם לשקספיר לפחות.

אני רוצה לומר לך שיש לך כשרון ואתה מסוגל ליותר

ואני לא מבקרת בשביל לקטול אותך ומתוך הנאה צרופה שכמה "מבקרים"
פה זה לחם חוקם.

אז אל תתיאש.

ג'וס

בהתחלה לא ממש התייחסתי לביקורת שלך לא בגלל
הביקורתיות שלך, אלא בגלל שקטלת כמה קטעים שאני אישית אהבתי, אבל אחרי
שראיתי את הערתך בקשר לזה שאני ממחזר את עצמי, והבנתי שאת באמת צודקת,
ואני שמח שאת בכל זאת חושבת שיש לי כישרון כלשהו, ואשמח לקבל ממך תגובות,
קוטלות או אוהדות, בעתיד.

לומר לך שהבנתי את הפגיעות שלך מלכתחילה ולכן לא הרמתי
ידיים , וטוב שהבנת מהיכן הביקורת שלי

ואין לי שום ענין וכוונה לפגוע.

באופן כללי חשוב שתדע

איני מתיחסת ליצירות שאינן מוצאות חן בעיני בכלל.

כך שאם בכל זאת התיחסתי זה נובע מענין. יצירותך

כתובות נהדר,אך בחלק מהן יש קפיאה במקום או מחזור

עצמי,ואתה מסוגל ליותר וזה המסר שלי אליך.

ג'וס

אין דבר. במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים
אינם עומדים.

אני ממש לא חושבת שחוסר הכישרון הוא תמידי, הרי יצאו
לך כמה דברים מצוינים. אתה קצת תקוע, זה הכל. יכול להיות שאין לך מספיק
חוויות לאחרונה ויכול להיות שכל מה שאתה חווה אתה רץ לכתוב, בלי לתת לזמן
שהות לבשל את זה.

אתה יודע, רוב הסיפורים שלי לא מבוססית על האמת ב-100%, אבל הם קרובים אליה,
את רובם כתבתי שנתיים אחרי שהייתי במצב דומה, כי רק אז הייתי רחוקה מספיק.

ואם זה ינחם אותך – לסטיבן קינג היה רייטרס בלוק לא מזמן. איש שכתב עשרות
ספרים (שחלקם דווקא מצוינים) וזכה לפרסום עולמי מוצא את עצמו תקוע. מי
אנחנו הקטנים כי נלין?

אה…ודווקא הקטע הזה היה מצוין בכנות ובפשטות שבה הוא נכתב. אבל אני
טיפוס של זן אני. 🙂

דבר ראשון – אף סיפור שלי לא מבוסס על חוויות שחוויתי
או על אנשים שאני בא איתם במגע ביומיום, או בכלל. כל הסיפורים הם פרי
דמיוני הקודח, לכן אני לא חושב שזאת הבעיה.

ודבר שני – המשבר שאני נמצא בו כרגע נובע מהקונפליקט בין התגובות הטובות
לתגובות הרעות, הרי כמה פעמים קטלו אותי וכאן ושיבחו אותי במקומות אחרים,
או להפך, לכן השאלה היא – האם המגיבים הטובים הם סתם אנשים רדודים ברובם
או שהמגיבים הרעים הם אנשים עם סטנדרטים גבוהים מדי, אומנם יש יצירות שאני
בהחלט מסכים שהן זבל, אבל יש גם כאלה שאני לא סגור עליהן, ומה לעשות שאני
לא יכול לבקר את עצמי, לכן הדרך היחידה שלי לדעת אם משהו טוב או לא היא
התגובות שאני מקבל, והשאלה היא – האם יש טעם להמשיך?

ועוד דבר קטן – אני ממש שמח שהסימפטיה והעידוד שלך לא באים(אני מקווה)
מאיזשהם רחמים או כתוצאה מ"ליקוק" אליך, אלא מאמונה שאני יכול
לכתוב טוב, ועל זה אני שמח, ומודה לך מקרב לב.

בבמה…יש לי הרגשה שהאנשים שם הרבה יותר צעירים מאלה
שכאן ושהטעם הספרותי שלהם פחות מגובש. בין כל האלפים שיש שם מצאתי אולי
עשרה יוצרים שהצליחו לעשות לי את זה.

תראה איזה קאדר של כשרונות יש פה – האן סולו, שירילי, ציפורת, דיקטי,
ניאו, אורי און כשהוא כבר כותב, חצי ילדה חצי אישה (סתם, זה היה כדי לבדוק
עירנות), טלולה בל, לפעמים שליט"א, וזה בפורום שיש בו אולי אולי
חמישים שישים אנשים פעילים (ויסלחו לי כל אלה ששמם לא קפץ לי לראש). בגלל
זה אני נוטה לקבל יותר את הביקורת שאני מקבלת פה.

ולא, אין בי שום רחמים עליך, אלא אם אתה חושב שההזדהות עם הפחד שמא יום
אחד אני אגש למקלדת ולא יצא כלום ואז אני אכריח את עצמי היא רחמים. אבל
נראה לי שכל מי שכותב, בעצם, כל מי שיוצר חי את הפחד הזה.

שטויות, קשקשת.

הפורום הזה מת, תמיד קרטע.

לצערי הרב (באמת) בבמה יש אוסף (ילדים אומנם) של אנטלגנטים וכאן בדרך כלל
לא, אלא חדר כזה של

ווי לב יו רייטר… שמור לי ושמור לך, תגובות שיש בהן משום לצ'פר או
להעניש.

ככה זה במחלקות גריאטריות.

אינטליגנטים כי הם אוהבים מה שאתה כותב? או שמא אתה
יודע שאם אי פעם תוציא ספר זה בדיוק יהיה הקהל שלך, ילדים בני 16 שיחשבו
שלהגיד זין כוס ולשנוא נשים (כי בגיל הזה הם פוחדים מהן כמעט כמוך) זה
נורא מגניב וספרותי? ואם הפורום מת, למה אתה טורח לפרסם פה עדיין, אחרי
עשרות הודעות פרישה מייגעות?

הודעות הפרישה, היו על מנת ללעוג לפורשים למיניהם
שחזרו אחרי תקופה קצרה.

וכפי שציינתי אני אובייקטיבי, אני מסוגל ללעוג ליצירה של מישהו שהחמיא לי,
או להחמיא למישהו שלעג.

בניגוד אליך.

הרי אין ספור פעמים התלהבת מיצירותי, עד שקלטת שזיון לא ייצא לך ממני.

מאוד נמוך מצידך.

מקומך הוא במסגרת מועדון התמיכה של הפורום המצומצם הזה (ווי לב יו קסאנטי-
לאב מי בק…), לעולם לא תפרצי אותו, גם בגלל שהחומר שלך רחוק מלהיות
מבריק או מיוחד.

סתם אוסף טקסטואלי.

קרא ספר מימיו אתה יודע להשתמש יפה במילים לועזיות.

נקרופיליה?

נו מה לעשות את הממוצע של הפורום קסאנטי, והממוצע פה
מאוד מאוד נמוך, למרות שאני מעלה אותו תכופות.

סוף.

קרועה על מה שאתה כותב, אתה חושב שתיתן לי למצוץ לך?
כדאי לך, אני ממש טובה.

אה, ותצא לי מהאיסי, זה מתחיל לגבול בהטרדה.

אל תפתח תלות יתר בביקורת, מה זה משנה בכלל?

אם אתה צריך לכתוב – תכתוב

אם לא – אז לא בכוח

ערכם של הקטעים שלך, לא נמדד על פי ביקורות טובות או גרועות.

ביקורות טובות או גרועות, תלויות סה"כ במיקומו האישי של הקורא ביחס
לקטע שכתבת באותו רגע.

עד כדי כך ארעי.

זאת הסיבה, שאפילו אתה כקורא, מוצא את עצמך פעמים רבות נע לצלילי מילים
מסוימות, שמהדהדות בתהודה עם הסיטואציה האישית שלך, וכשאתה עובר שלב
בחיים, ולוקח לידיים את אותו חומר – אינך מוצא בו את אותו חן. מה השתנה? –
המקום בו אתה נמצא, זה הכל.

מה המסקנה מכל זה?

קח ביקורת, כל ביקורת, בערבון מוגבל, במסגרת ההקשר בו ניתנה.

מה אינו משתנה תשאל?

או, זאת שאלה יפה.

תרומתך שלך לכל העסק, היא להיות נאמן למקור.

במקרה הזה, יקירי, נאמן ל ע צ מ ך.

כשאדם כותב מילים מהלב, הן מגיעות ללב.

כשהוא כותב מהראש – הן מגיעות לראש, ולא מתפשטות הלאה.

מדוע אתה מתרחק מכתיבה אישית?

אין שום דבר יותר חשוב בעולם מהאופן בו אתה תופס אותו. ואת זה אם תצליח
להעביר במילים – זה יעבור הלאה דרך העין של הקורא, ללב שלו, ושם ישאר.

כי הרבה אחרי שהמילים נשכחות, נשארת התחושה שהם עוררו בנו.

מילים הם רק מילים.

הכוונה שמאחוריהם – זה כל העניין.

כשתתחבר לכוונה של עצמך, המילים יבואו אליך מעצמן.

נסה כתיבה אישית איתי, זו דעתי.

נוגע בקצוות של ההגיון הבלתי משוחד של ציפורת.

ממתי את נוהגת כך?

כל ביקורת שמתיחסת ליצרותיך בצורה שלא ניראת לך

את ממש קופצת והלבה הבלתי ניראת יוצאת מאפך.

בכלל אני חושבת שאת טיפוס אימפולסיבי שמתגלה בין השיטין ,בצורה השלילית של
הענין,ואת יכולה להפיק ארס בלי טעם צבע ןריח.

ואת מיעצת לבן אדם מאד רגיש שאכפת לו ממה שחושבים עליו ,וטורח לפרסם ןמחכה
למשוב שלא יתיחס ,נו באמת!!

וכי את לא עושה זאת?

אז את הניתוח הפסיכולוגי שלך באמת כתוב יפה וזו ביקורת עבורך שגם את
לפעמים יכולה ליצור משהו יפה.

ואל תתנשאי לי ברגע זה .שלא מענין אותך.

מה שמגיע מגיע.

אנשים מוכשרים גם מחרבנים.ותפנימי את זה טוב.

שלך גוספינה ברגעי חסד!

אני אדם פשוט, סוניה.

(מתוך בליל המסרים הדו ערכיים המפותלים כאן, המילה היחידה שממש הבנתי היא
'לחרבן'?)

שלך כתמיד

אימפולסיבית אספסופית ולא עוצרת בכתום

ציפורת

זה רק מאשש את מה שאני חושבת עלייך.

במקום להתיחס ברצינות למה שמבקרים אותך,אז חרה-גיל

את מגלה בקיאות בעסקי חירבון. שיבושם לך.

ג'וס

המכתב מנוסח טוב יותר מכל סיפור שהוא כתב אי פעם.

ניכר שמישהו נידב את כושרו בהתנסחות למען סתם איתי,

וגם אם לא, עדיף שישאר בתחום המכתבים הרשמיים – בזה הוא טוב, אבל פרוזה?
בעעאה. צריך לאהוב לכתוב בשביל זה, לא רק לאהוב את הביקורות.

מיכתבאי. כמה פעמים צריך להסביר לך כל דבר?

אם יש משהו שקשה לאנשים להעניק זה בדיוק מה שכולנו כל
כך זקוקים לו, א-ה-ב-ה.

ילד, המשימה שלך לזהות סימפטומים של ביטויי אהבה כלפיך.

תסתכל אחורה, על התגובות של דיקטטורה כלפי, מה אתה רואה שם?

שנאה?

תסתכל טוב ילד, תסתכל טוב, עד שתראה שם אהבה…

המון אהבה.

יאללה לך לדיסקוטק.

זאב רעב (אני יודע את סוד הפחד)

יער!

יער?

צעדים…

חושך

חושך?

אוושה

אולי עלים?

אולי.

דמות.. יש שם דמות

הליכה מהירה

הופכת

לריצה מטורפת

מתנשפת

שששש…

פתת..

ת

חירחור

פרווה שחורה

ברק פתאום

זינוק

חירחור איום

חושך

לעולם אין לדעת

בין שני כתלים

אפלולית רטובה

היא סמטה

רק שלא בתים תוחמיה.

תועים בהוהים ומלחששים

מילות טמירות משורבבות-

אלה עקורי בית שתקפתם צינה

הסוגדים בפולחן קמאי

לפחי אשפה בעוטים.

ביום כמו הירח מתחבאים

בערב יוצאים למדרכה כמקקים מחוייטים.

הגיעה העת ב'סנטראל פארק'

לשזוף בדשא הירוק בהיר מאד

כשאחוריים תפוחיים פונים לשמיים,

להוריד את בגדי הכמורה הלוחצים

להתמסר לתענוגות הלילה המופקר

בין שני כתלים

בסמטה אדומה בלי חלונות.

אמנם אני חדש כאן אך הואיל ואף אחד לא השיב לשאלתך,
והואיל וחשתי שאני דווקא מוכן להסביר, אטול את האתגר, ובכן:

הבה נחלק את הסיבתיות לשני אלמנטים, ההסבר כצידוק ערכי, וההסבר המעשי.

ניגש איפוא, ידידי, אל האידיאולוגיה, הבה ניטול את תורתו של ג.ס מיל
"התועלתיות" מן המאה הי"ז בבריטניה. תורה זו הלקוחה מן
הפילוסופיה של המוסר טוענת כי יש תכלית עליונה שהיא בחינת "תכלית
לעצמה" והיא מכונה "אושר". אלא שלא הרי ה"אושר"
של אריסטו כהרי ה"אושר" של מיל. מיל קובע כי האושר הוא למעשה
מדידת ההנאה המקסימלית למקסימום אנשים אל מול הסבל המקסימלי בכל מעשה. כל
מעשה בו עולה בחישוב הסופי משקל ההנאה על משקל הסבל הרי הוא בחינת הערך
העליון המוסרי.

והנה, מסתבר שישנם אנשים השואבים הנאה משונה מכתיבה כאן ודווקא כאן. ייתכן
אמנם שעניין זה גורם סבל כלשהו בצורת שעמום או חוסר נחת לכמה אחרים, ברם,
נראה כי משקל ההנאה עולה על משקל הסבל.

מכאן – שמבחינה מוסרית הפורום הזה משרת ערך עליון אליבא דשיטתו של מיל
(המקובלת למדי במדינות ליברליות במערב כיום, אם כי יש לה גם מתנגדים
עיקשים האוחזים דוקא בגישתו הדאונטולוגית של קאנט).

אם הצלחת לשרוד עד כה, ידידי, אגש לצד המעשי של ההסבר לקיומו של הפורום.

כאן אשתמש בגישת החליפין שהיא אחת מן התפיסות הסוציולוגיות (שהרי
הסוציולוגיה מקיפה כמה שיטות מתחרות).

גישת החליפין היא גישה כלכלית במהותה. היא מודדת את מערך היחסים בחברה על
בסיס של ביקוש והיצע.

והנה, לפורום חביב זה, יש, כנראה בעליל, ביקוש לא מבוטל, שהרי אתה עצמך
מטריח את האקספלורר שלך או אולי נטסקייפ או השד יודע מה, ממש לכאן.

והכותבים והמגיבים, גם הם משקיעים מאמץ לא מבוטל הנובע בעליל מתוך ביקוש
לפורום שכזה בו יוכלו להביע את אשר ברצונם להביע, ואף לשמוע תגובות מדי
פעם.

זהו אם כן ההסבר הסוציולוגי המעשי מדוע קם לו פתאום מן פורום שכזה.

ואם החסרתי משהו, אופטי היקר, עמך הסליחה.

אתה גדול – מגדולי זבלני השכל שפגשתי מעודי

כל הכבוד ישר כח

קח לך פרח:

|flower|

אופטי מיסטי – מקווה לטוב

שאלת שאלה פילוסופית

קיבלת תשובה פילוסופית מלאה ובהתייחסות רצינית

ייתכן שהנושא שיין לפורום פילוסופיה בו אני משתתף לעתים, אך הואיל והעלית
אותו כאן הלכתי לקראתך ועניתי לך כאן

אגב הואיל ויש לי השכלה פילוסופית פורמלית תוכל לבדוק את הדברים אם תרצה
ותיווכח שאין בהם כשל.

מצידי תוכל לקרוא לכל הוגי הדעות הגדולים בהסטוריה זבלני שכל (שהרי כל מה
שכתבתי אינו רעיון שלי כי אם גישות מקובלות)

ושתהיה לך שבת שלום

מאחר ורק אתה מכיר את הדרך לזיוף ניקים ומאחר וכבר
הודית בעבר שאתה זייפן הניקים, לא יעזור לך שתשלח הודעות עאלק עילגות
כאלה, זה ברור שזה אתה.

תמשיך, זה מחמיא.

למי צועקים נה נה נה בן זונה בכדורגל אם לא לשחקן הכי טוב.

הודעות שרצו לאחרונה ונושאן היה: "כיצד לזייף
ניקים" אל תהיה בטוח שזה שחרור. זה יכול להיות כל אחד מפגועי המוחין
האחרים.

יחד עם זאת, למי אכפת.

משתינים וממשיכים הלאה.

מי שמחקה אותי אז כדאי לו מאוד להפסיק יאיר (ציפי) אני
יודע זה אתה

ילדות תל-אביבית

רוצה ילדות תל-אביבית

רוצה ורק רוצה כמו ילד

אפילו לא חושב על עצמי

בצורה משתחצנת

(כי באמת יש לי מה שאני) רק

רוצה ילדות תל-אביבית

ואני מרגיש זקן

בגלל שככה זה 'אצלינו'

ובגלל שבפנים זה ככה

ולא רוצה שזה יהיה אחרת.

רוצה ילדות תל-אביבית

רוצה עשן רוצה אש רוצה

בתי קהווה מנופחים

רוצה לטפף כטווס ברחוב

לטרוף במבטים ארסיים

אנשים ולהרגיש גאה.

רוצה הזדמנות לשלוף

את המבט הדבילי ולהאמין

שזה פוליטיקאלי קורקט

רוצה להיות במרכז העניינים

ולא להביט על כל כמו חיה

המעלה גירה על תבן טיפש.

רוצה ילדות תל-אביבית

תמיד אני יודע מה חסר לי

ואני מביט מהצד ומשתהה

אני רוצה ורק רוצה כמו ילד

רוצה ילדות תל-אביבית

אמא, אבא, למה לא נולדתי

במקום שיבינו אותי בו?

פשוט חרא

אבל בכל זאת חרא

ש תקי והקשיבי אליי עכשיו

ח יות היער באות במרוצה

ר ומסות כל אשר בדרכן

ו אין לי דרך לעצור אותן

י דעתי שכוחן רב משלך

נ יחשתי שריצתן חשובה גם לך

ש לחתי את ידי אל הרסן הנעלם

ט עמתי את כל מחלות העולם

י דעתי כוחך

י געתי בדרכי אלייך

נ פלתי בדרך

ס ופי הוא חייך

ל א רציתי אותך

י חפה ונפגעת

ח זיתי אותך

ה ולמת ופוגעת

השיר הזה נכתב לידידה מאד טובה שלי

שמתי אותו כאן כי זה המקום הכי שאני יכול לפרסם בו בצורה הכי מהירה
שאפשרית

אתם מוזמנים להגיב עליו גם כן

אבל המטרה העיקרית זה שהיא תראה אותו

תודה לכם

אופטי מיסטי – מקווה לטוב

יש לי מוטו:

אופטי מיסטי – מקווה לטוב