7-6-2001 עד 10-6-2001

אני הולך אבל בכל פעם חוזר

אני לא הולך כדי לחזור

אבל אני חוזר כי אני יודע

איך זה להיות פה

אני לא יודע איך זה שם

עדיין לא הגעתי לשם

אולי כדאי שאני אנסה

אולי באמת

אולי בעצם שם זה כמו פה

אולי שם זה פה

אולי אני בעצם כבר שם

אולי באמת

אולי באמת

-אפוצ'י,
קוצ'י, קוצ'י, קוצ'י (קוצ'י),

איזה ילדה מדהימה,

א-פוצ'י, קוצ'י, קוצ'י, קוצ'י (קוצ'י),

ילדה מתוקה, אין, אין עלייך, איזה יפהההה,

א-פוצ'י, קוצ'י, קוצ'י, קוצ'י (קוצ'י),

בכנות, נכון ילדה יפיפייה, נכון לא ראית דבר כזה(!)

+מדהימה? ילדה מכוערת. אפילו בתור בן אדם גור ניבטת ממנה הזיקה למראה אימה
הקוניפה.

הנה, תוסיף כאן קצת צלוליטיס בתחת, תחבר לה שדיים קטנים ונפולים וקיבלת
שתי טיפות מים אמא שלה, שאבא שלה מעדיף ללכת איתי לזונות עמידה של שלושים
שקל, מאשר לדפוק את אשתו.

-טוב די.

מה די, אתה התחלת, תנסה לרגע לנסוק מעל לקשרך הביולוגי לילדה, אני מבין
שהיא נבט זרעך, אבל כל מבט אובייקטיבי הוגן וכן כפי שביקשת, יעיד שמדובר
כמעט במפגע ויזואלי מהלך, מדהים איך שההורות הצליחה לעוור את עיניך…

-חלאס, נו.

+מה חלאס, אני חבר שלך, אני רוצה לעזור לך.

-טוב בסדר, מה נעשה איתה עכשיו?

+ניפתר ממנה איכשהו, נזרוק אותה על משאית דוהרת ונגיד שהיא רצה לכביש.

-לא יכאב לה?

+יכאב לה קצת בהתחלה.

-טוב.

+אתה רוצה להפרד ממנה קודם?

-בוא נוריד את השורה הזו היא רגשנית מידי.

http://stage.co.il/Authors/1670

ההסחפות הדקה של

מכונית לפנות בוקר כש

הארץ רוכשת צבעיה שוב כמו

בכל לפנות בוקר אחר.

גם לראות רוחות מצבעות

בטרום שמש של ממש

עלים מזדרחים ירוק בהיר

ושינה נלחשת לעפעפיים

פירושו עבודה.

גם ההסתננות השבירה

של האור, של לשונות עננים,

מתנשמים בכבדות גלי ים,

גם זו עבודה, היטמעות בגללים.

או החזרה הטרופה

לבית, לצאת ממכונית

ולהפסיק את טום וויטס,

שיכור ציפורים וצבעים,

ויהי לילה ויהי בוקר

לא אשן.

ב- הבית השלישי מאד מצא חן בעיני

ג- אין כאן, כרגיל, את האיזון הדרוש

בין הכללי לפרטי. אתה רוצה שיקראו או שיבינו?

אולי שניהם? אולי גם להרגיש?

הכתיבה עצמה היא אמנם אקט אינטימי/ עצמאי

אבל הקריאה בידי אחר, זו כבר מערכת יחסים.

תתייחס לקוראיך.

בבקשה.

תודה.

אבל שמחתי לתגובה.

תוכל להסביר?

הבנתי, ואתה צודק במאה אחוז. כתבתי בשביל לכתוב ופחות
בשביל הקוראים.

ציפי ציפי

אל תשוויצי

בכלל לא בטוח

שיש לך ציצי

שווה.

ציפי ציפיק

בואי אל שפיציק

תראי מה זה

גדול ועבה.

ציפי ציפ-ציפי

נוזל לי הפיפי

גמרתי לקרוא את הספר שלך

אני עכשיו רפה.

מי שאסור לו לזיין

או לא יכול

כן יכול לאונן עם ספר.

אולי זה העניין של הספרות?

מה שאסור ואי-אפשר?

פורום מגוחך עד דמעות,לא פעם אני ממש גועה מצחוק
מהשירים והסיפורים שאתם כותבים ולא פעם נלחצת לי רצועה חומה החוצה
ממכך,והכוונה לרציניים ובמיוחד לכותבים הנמרצים שריח של במבה וציטוס
נודפים מגופם…חגיגה.

נו שוין…

ויש לי שיר,כמובן.

את שירי יש לשיר במקצב ארמניהונגריאינדי

שיר ה"כוס אמק רינה,למה את לא מגלחת, השערות שלך יוצאות החוצה,תראי
איך שאת נראית,אפילו החברות שלך מגלחות,תעשי משהו….ובהמה!"

בית א:

י-רינה!

למה את לא מגלחת שם?

הה?

י-רינה.

השערות שלך מתנפנפות כמו דגל

אימפרסיוניסטי (ולמי שלא יודע מה זה אימפרסיוניסטי …אז זה כמו
אינסטלאטור…י-בהמה…לך ללמוד משהו מועיל!)

פזמון :

תגלחי!

תגלחי!

יבהמה

ים תיכונית!

תעשי משהו אסטאטי (שוב,אסטאטי זה כמו אינסטלאטור…)

בית ב:

י-רינה!

את כמו כזוארינה!

את כל החברות שלך,רינה,

את מפחידה!

ולא תמצאי חתן

אולי בארמניה

י-רינה!

פזמון :

תגלחי!

תגלחי!

יבהמה

ים תיכונית!

תעשי משהו אסטאטי

בית ג:

י-רינה!

תעשי משהו

לכי למספרה

תשאלי בכיתה

יאללה יאללה

לכי י-פרה

לכי לאמא שלך

אבל קודם…תעשי קפה ותביאי אותו יחד עם עוגיות ,יש משחק …ויאללה
יאללה…לאמא שלך…י-פרה את לא רואה שאת מסתירה את המסך עם התחת השעיר
שלך?

תודה.ברכות חמות לאוהדי יאשרש.

וגם שתעשה שטיפה אינטימית כמו שצריך

ותשים אודיקולון, הנבלה הסרוחה. וגם ציחצוח

שיניים לא לשכוח, שלא נקבל עששת בכלי.

דווקא אהבתי שכתבת בסלקטיות, עם שגיאות כתיב. מצאתי שם
אפילו ערך מוסף.

אני מניח שעברת לתמלילן של וורד.

רגע אני גם רוצה לנסות:

זרזיפי צמר פלדה מסתלסל,

ניבטים בעד לתחתונים שלך,

את קורעת את המזרון י-כלבה,

כאילו אבא שלך שילם עלב (כמו עליו אבל עם טעות),

יאללה לך הביתה מוטי,

מוטי מאיפה באת בכלל לשיר הזה טיפש,

לכי לאמא שלך יא דוקרת.

מחלועה,

טפו,

סיבוב,

שתיים שלוש,

טפו,

ביי.

למה תמיד נדמה לנו שאנחנו המסכנים היחידים בעולם ? לנו
הכי רע ? אנחנו תמיד צודקים ? כל אחד חושב שהוא

הכוכב של הסרט, ובמידה מסוימת זה נכון, כי כשאתה מת ושוכב בלוויה שלך, זה
כמו אחרי שנדלקים האורות בקולנוע,

וכולם כבר מתים לצאת החוצה, ומדסקסים איזה מצחיק היית, ואת זוכרת איך הוא
פעם שכב עם אחות של חבר שלו ? ואתה

זוכר את החברה שלו הג'ינג'ית הזאתי ? איזה כוסית.

ורק אתה שוכב מת.

יחד עם התולעים והפופקורן

וכוסות קולה חצי ריקות.

"אלונקאי
למיון ילדים

אלונקאי למיון ילדים"

שירה פוסט מודרניסטית קצרה בחדר מיון.

מנ.

בכל זאת, הצחקת אותי, קבלי כוכב.

אורי און 2001

you've got to be one of
the good guys.

because there are way too many of the
bad.

קוס אמא של יואל הנלעגים, עכשיו זה יואל בחזקת וואללה
שזה ממש נלעג.

הלוואי שלאמא שלכם יתקע גוש חרא בכוס.

תסדרו כבר את התקלות פה, או שתתפתח מלחמה איזורית כוללת (תתפתח ממילא).

http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=4914678&msg_id=4914678

לאט, קדימה, ממוללת ידיה ברוך קמטיה של האדמה,

טבורה של ילדה שרק נולדה, דם חדש מנצנץ מתפנק בתוכה

קדימה לוחשת נושאת עיניה אל ילדותה

בשקט, ובלי לזוז, מדלגת לבדה בודדה

מרבד מנצנץ מתעטף על כלה לבנה

קרניה מלטפות בתולות בחושך נוגה של כאב הסומא

כאב בשירה

לאט, קדימה, מילה למילה,

שוזרת מותה בנימי דיוקנה.

בגדר "כמעט"? בשיר שהנושא שלו, על פי השגתי,
כל כך מאוזן, זה לא במקום.

אנחנו לידך, ברופין, תבואי לקפה.

אגואיסטים בעל כורחם

הקשיבו

בעורקיכם זורמת תאוות בצע

הוויתכם נובעת מפצע התוואה

(אתם קוראים לזה אהבה)

אפילו נקברים בשורות

מסודרים, דומים, מתחרים רק

בפרטים הקטנים

על המצבה שלי יכתב

שונה

1.

לשונך

מעמידה לי

מילים

ומלותך בי משכרות

מלותך בי עורפות לי וגב

מעמידות לי

פרגיות

כשדה מסמם צומחות בי

וריחן- ריח גופך העוטה בקדושתנו

כל הכבוד לציפי שלאנו ילדת הפורום המגרה.

ברכות על הספר החדש בהוצאת גוונים – ראיתי אותו היום בשבוע הספר.איזה
קווווול.

ושתדעי שהיום ללכת לשבוע הספר זה מסוכן ואפשר להתפוצץ כל רגע אם לא ממחבל
אז מאיזה חצקון עם ריח במבה של איזה מוכרת באחד הדוכנים המזיעים האלה.

אז לקחתי איתי גם את הפראחה שלי שדיים-סיליקון-למות-למות-עליך
-אבי-ביטר-זמר עם המולהל-חמש אבנים-כינים בתחתונים-יאללה יאללה – זר
חבצלות-שיפול לך התחת-עוד מנה פלפל-תשור על הפה שלך-אני מ"היי
פייב-סקיוס מי"-תסתכלי איך שהבת שלך יוצאת לרחוב-תחזרי עם העליה הבאה
לפולניה-את שומעת!?-ואיזה צחוק?!….

ממש עקרתי אותה משולחן הניתוחים הפאלסטיים יחד עם כל החברות הצווחניות שלה
ישר לדוכן של גוונים-איך שהיא קינאה…חבל על הזמן…ביטלה את המספרה של
מחר ובמקום היא עושה גם לאחותה הקטנה ניתוח ציצים!

ויש לי שיר ישר בשבילך י-ציפי

( אין צורך לומר שהניצוח על מקהלת הצבא האדום לאק יהיה הפעם של
גרציאני,ובהשיתתפות חד פעמית למזלינו של אבי ביטר זמרר העםם המשולהב עם
הדמות של מיכאל מהשיר "ומי לא בא…מיכאל" וגם ,הפתעה מושלמת
,האפיקומן,שקולו יהיה מדובב לאותה טמבל שעושה את הקול של הפוקימון)

שיר :

י-ציפי!

איך השנים עוברות?

מחר היה טוב

אתמול היה ככה

ועכשיו אני שר

יש הרבה שירים

והכי אני אוהב

את אבי ביטר (בשורה הזאת הפוקימון שר סולו אבי ביטר מנגב את הזיעה)

את אצלו בלב (בשורה הזאת אבי ביטר אומר "אצלי"-אוהב להיות
חריג-ככה זה להיות זמר עם)

מית עליך!

שואל עליך!

איפה את!

נו?

יש מונית בחזרה ?

שיחכה…

נו?

איפה את?

תודה.

ת-מ-נ-ו-ן

(?)

I know
only one thing- it must be stopped. I don't know how, or

when or why.
But I can't stand it anymore.

I can't stand the fear,

the hopelessness,
the depression, the fact that everybody says

it must be stopped while
sitting comfortably having a cup of tea.

I'm

talking about "the
situation". Yes, the most banal subject in the world.

The most depressing
subject right now. Children are losing their parents.

Women are losing their
husbands. Families are being apart.

And this redundant sadness- why?

I'll tell you why:

Because people

who want a place to live in, totally forget the true meaning of
living.

Because people who look for a
piece OF land, totally forget

about peace IN the land. Because people who hate to lose,
totally

forget that hatred brings losses. Because people think it's the only

solution.

Well, my fellows, I've got some news. Oh, don't be afraid,

it's not bad news. Oh, not another terrorist explosion,
not

another funeral, not another bereaved mother crying on her
son's grave.

The

new invention I'm talking about is the fact that hate is

NOT the only
solution.

OK, it's important to say that I define

myself as a
practical person. The thing that annoys me the most

is hearing cliche's and
unbased statements. Some of you may think

that that's what I'm doing now. Well, frankly, maybe it is. I'm

sorry, but I don't have a magic solution to the problematic
situation.

So what DO I have? I have hope! Hope that this situation

will be stopped. Hope that someday there'll be no army,
there will

be no war, there will be no hatred… I don't expect us to

live together,
I don't expect us to sit in a caf'e with a cup of

coffee and talk
about the weather because I can't be that naive.

But I do expect us to
accept one each other. Not respect, it'll

be too hard, but accept. Nothing
more. I believe. I hope. And maybe

that what makes my opinion so
special…

I know only on thing

–It must be stopped. I
don't how, or when or why. But

I can't stand it anymore.

Just Hope.