11-6-2001 עד 15-6-2001

רוצים לבטא את עצמכם? המוזה ביקרה אצלכם? משהו הרגיז
אתכם? יש לכם מצלמת וידאו? רוצים לראות יצירה שלכם בטלוויזיה? שילחו אלינו
נאום, שיר, ריקוד, מערכון, משאל רחוב, תובנה מעניינת על החיים. אנחנו
נשדר.

בליל שישי, 29/06 עולה ב"שידורי קשת" רצועת שידור לילית, המוקדשת
כולה ליצירות שיכתבו, יופקו ויבוצעו על ידי הצופים.

מערכונים, נאומים פוליטיים, קטעי אנימציה, וידאו-ארט, סקרי רחוב, מדע
בדיוני, תוכניות יעוץ, וכל חומר משעשע, מרגש, מצחיק, נועז ומקורי, הכל
בסגנון פרוע, לפי טעמם של הצופים.

התוכנית תלווה באתר אינטרנט שיכלול פרטים על היוצרים, שידור התוכניות
הנבחרות, גלריית פלאש ואנימציה, תגובות ועוד.

כל אחד מוזמן לשלוח חומר מקורי.

התנאי היחידי: התוכניות יהיו בנות חצי דקה עד 10 דקות.

יוצרים המעונינים לשלוח קלטות,

מוזמנים לעשות זאת ולשלוח אותן

בצירוף שם וטלפון ל:

שידורי קשת, "כיכר המדינה",

רח' ראול ולנברג 12

תל אביב 61580

* ניתן ליצור קשר במייל

החל ממחר יום שישי ה-15.6.2001 תקים ברחובות ת"א
סדרה חדשה של מפגשי יוצרים מכל תחומי היצירה בשם "הגיגי
צהריים". אם בא לכם להקריא משהו (לאיו דווקא שאתם כתבתם), לנגן משהו,
לנאום או סתם להקשיב אתם מוזמנים. המפגש הראשון יערך כאמור מחר בשעה
13:00, בכיכר דיזינגוף.

ערב טוב,

היות שרק עכשיו למדתי לדעת על המפגש הראשון, שהתקיים היום ב- 13:00 (עכשיו
כבר 18:30; היה מוצלח?) – אשמח לדעת מתי שוב.

ayalula@hotmail.com

תודה.

אז ככה: אני, באופן אישי נורא נהנתי. אמנם זו הייתה
התחלה צנועה למדיי. הגיעו בעיקר חברים אבל גם שני אנשים שבאו במיוחד
לאירוע. בחלק הפעיל של האירוע השתתפו שני אנשים (בהם עבדך הנאמן), שהקריאו
ממבחר קטעי שירה וסיפורת. היה מעולה וההנאה היא עקרו של הענין. ביום שישי
הבא נקיים מפגש נוסף. המיקום עדיין לא ידוע, אך יפורסם בפורום. לפרטים
ניתן לפנות אליי בכתובת הדוא"ל.

מישהו יודע איך אני מוציאה ספר לאור

אחרי שאקרא אותו ואתרשם, אבדוק מה אפשר לעשות.

+שלום אדוני, אני שמח שבחרת לסעוד
באנאסטאסיה, אפשר להציג בפניך את המנה היומית המומלצת שלנו?

-כן, כן, בבקשה.

+הממפ, כן. בשר אווז פקיני, שרוי ברוטב דבש מלכות שניזונו ממיצוי חוביזות
הולנדיות, ממולא בעגבניות מיובאות מיובשות שבמרכזן, נבט אפונית מתוקה
מצופה בלבבות קלמארי.

-האווז?

+כן?

-פקיני אפור או פקיני גמדי?

+גמדי אדוני.

-החוביזות?

+כן?

-חוביזות בר, או גידול חממה?

+גידול חממה אדוני.

-מה אתה עושה צחוק, גידול חממה? עזוב, תביא חומוס.

+אין לנו חומוס אדוני.

-אז לך תקנה לי מהמכולת לייד, הנה קח חמש שקל תשמור לך את העודף.

רגע, בוא הנה, קח עוד חמש, תביא גם מיץ קפוא בשקית ולחמניה,

יאללה זבל צ'יק צ'אק.

http://stage.co.il/Authors/1670

בכיתי כל הסרט

לפתע קלטתי שאבא שלי צדק

שגם אני יום אחד זה נו אצחק מבדיחות של הגשש

It crawls out, slowly, in its slimy crawly
way, fading out in winter's card shuffles.
Between the boose and the money, it finds it's way, going to each
other's soul, nesting and reproducing bitterness and hate.
They don't feel the difference, maybe because they've longed
for it, or maybe it's just their nature.
It continues, and the heat is rising, it continues, and blood will flow
soon, the atmosphire is wildly malish. Sweat and
testosteron are rising their ugly head, fists are handed up, and the
music, the lovely music is still playing,
the orchestra is laughing and the fight is at it's peak, tables are
flying away, angre is firing out. It just goes on,
drinking their liquids with passion, another good night feast.

Two bodies are melting into each other,
with a great strike of love and lust. It had just found its prey, crawling into the sheets, and from there
moving on into the liquids, but it's not
enough. It goes into the male's mind, firing it with passion, and the
heat is rising again, the male becomes
voilent, he holds hardly the female and wildly turning
love into power, letting her behold his mighty power, and she's crying
with pain. It is satisfied, swollowing the liquids with
pleasure, it did its job, and did it well, again.

After a long time work it wants to rest. In
only a few centureys, it filled its territory with hate
and bitterness, it's satisfied, but tired, so tired. Its work
is becoming easy, but it is starting to feel
something that it never felt before, pain. It holds so much pain, and
it's going to let it out, for us to feel it.
The day had come, it's collecting all of its pain
for the grand finale. But suddenly it saw something, a beautiful and
charming thing, it was tenderness, it went blindly after
her, smelling her and feeling her, she turned around, they've
started to melt into each other, it started
to feel warm and coasy inside of her, as the world was standing aside, aching and crying from its evil work, it
was finally joyful. But as the years passed
by, it was doing nothing, staying forever in its shelter with
tenderness, the world was
breaking into pieces, and the orchestra kept on laughing, and the
people are still dying, as the violin rapes
midnight.

בלי שום קשר לתוכן היצירה (שעדיין לא קראתי)

מכיוון שאת הספקות העצמיים שלך לא הצלחתי להקדים אני רוצה להקדים את כל
תגובות הנאצה וכל תגובות ה"פורום עזרה נפשית לכותבים פאתטיים בהנהלת
סקאנטי וניאו" ולצרף כתובת שאולי לא תוכל לשמש אותך אבל

תמנע(אני מקווה) את צונאמי התגובות הצפוי.

לחץ כאן להתמודדות עם בטחון עצמי נמוך וחרדת ביצוע.

בנאדם – קצת פאסון ובטחון עצמי (אפילו מעושה) לא מזיקים לאף אחד. להיות
ביקורתי כלפי עצמך זה טוב , אבל לקטול את עצמך בפומבי פעם אחרי פעם זה קצת
פחות מחכם. לדעתי .

אורי און 2001 – רמאללה בלוז.

אז אל תשתמש בו. תודה.

קסנטי כבר הצביעה על התופעה הזו שהפכה את הפורום הזה
ללא רלוונטי. משחקי המילים המייגעים בין הסתברות להסתדרות, בין מהזה
מעריצת יאיר להאמא של האמא של המעריצה של יאיר, הוציאו את כל העוקץ והרצון
מלהתמודד עם צירי הלידה וההלקאה העצמית של סתם איתי ושכמותיו.

הפטתיות האמיתית מסתתרת דווקא במספר הדפים שיש לאתר הזה כיום, שמבלי לספור
לעומק מתחלקים ליצירות האומנות של הגרוק וההיקים שלו ( נשמה, תשתה מים, או
תעצור את הנשימה – זה עוזר) וההוא שאני לא מצליח להבדיל אם הוא שייך
להסתדרות החדשה, או לקופת חולים מאוחדת.

כשהשקט יחזור למחוזותינו אולי נמשיך את העניין הזה ואולי לא.

שיצרתי לעצמי,

בחיי.

אתה מאיית את זה נכון, להבדיל ממושא ההערצה שלך.

השתברות, שלא רומז דבר

אני חושש שאתה טועה.

שגוזלים מזמנם. אני מתכוונת לעריכה.

בכל זאת

תודה.

אואב אותך.

אורי און 2001

א. אתה הרבה יותר מדימחמיר עם עצמך

ב. כתוב בעברית. לא בגלל טעויות כתיב או דקדוק (היה לך קצת מהסוג האחרון,
אבל באמת מעט), פשוט בגלל ההכרות עם השפה. אני מוכן לשים כסף על כך שהמנעד
שלך הרבה יותר רחב בעברית, אתה מכיר יותר הנחות תרבותיות, מרגיש יותר את
ההקשרים. רוב הבעיות בסיפושיר הזה היו נפתרות אם היית כותב בעברית, היית
נמלט מקלישאות יותר טוב.

ג. הסיפור עצמו לא ממש טוב. הנושא קלישאי למדי, ונראה כאילו לא החלטת על
מה באמת לכתוב. חבל.

איתי, אפילו אם תתאבד תזכר בזלזול.

כל הקטע של להגיד אני ממש גרוע כדי שיגידו לך שלא כל כך,חייב להיפסק
ומייד.

זה אנטרנט יא טיפש, אמץ לך דמות.

הנה ראה את הדמות שלי, למרות שבמציאות אני גידם, מגמגם, אמפוטנט, גמד,
דוחה, טוב לב בלית ברירה, צנוע עם סיבה ולא מזיין.

הרי שכאן בוירטואליה, אני חתיך, מגלומן, שחצן, מצליחן, עשיר,זיין, בעל שטף
דיבור, מדוייק וזה רק על קצה המזלג.

מהבחינה שזה כתוב באנגלית ומן הסתם תמצאו שם לא מעט
שגיאות דקדוק. אבל אנא – אם אתם יכולים – ביקורת על הסיפור, בבקשה.

בעיר שבתוך עצמה מתעוררת

עם גרגור של חלום וציוץ של אור

שרק נולד מתוך הכלום ונמתח ונרגש

בשלושה צבעים של חיוך, ופתיתיי עננים

אני יושבת ובחוץ כמו שהיה פעם ויהיה עוד כמעט תמיד

ואולי זו מחילה ואולי לא התרחקתי כמו שחשבתי

כי כמו אז, בעיניים מצומצמות מביטה רק עיניים וקרביים

ודמעה ביניהן,

בתוך רוח זרה, שמנקה ממה שמוכר

והיא בתוך עצמה ואני מתרפקת לשניות נזכרת וכאילו הכל נמחק

ועוד יהיה בסדר

כי השמש בבוקר זורחת כמו שהיה פעם ויהיה עוד כמעט תמיד

השתרר פה.

אולי תגיבי על הסיפור שלי?

הקטע השני שלי שאת לא מגיבה…. ודווקא דברים שונים מהרגיל. סתם מעניין
אותי לשמוע אהבת? לא אהבת? מה את חושבת צריך שיפור?

את יודעת שאני נורא אוהבת את הכתיבה שלך נכון? הקטע של
איך היא רואה את הקמטים שיהיו לה, מצוין.

עכשיו, יכול להיות שאת כותבת כאן מנסיון אישי, אז כל מה שאני אגיד מכאן
והלאה זה בולשיט גמור, טוב?

(ידיד שלי אומר שהכי קשה זה לתאר חוויות סמים, הוא צודק, נראה לי)

החוויה שאת מתארת נשמעת הרבה יותר כמו טריפ מאשר כמו אקסטזי. עכשיו, יש
דאון אחרי אקסטזי (ועוד איזה) אבל לא יצא לי לשמוע על מישהו שנכנס לדאון
אחרי הפעם הראשונה. בד"כ התחושה היא של אופוריה על שאושר כזה אפשרי
בכלל. ודבר אחרון, הסם הנפלא הזה סותם תאבון. קשה לי לדמיין אותה אוכלת
טוסט אחרי.

שוב, הסיפור כתוב מצוין ואם הוא מבוסס על ידע שלך אז כל מה שכתבתי טוב
לתחת.

מצטערת שלא הגבתי.

ולקרוא לMDMA סם נפלא זו
הטעיה נוראית. הסיפור עצמו-נחמד.

ומי שמשכיל להשתמש באקסטזי לעיתים רחוקות או אפילו רק
פעם אחת רואה בו סם נפלא.

אבל בניגוד לאסיד, למשל, הוא סם סיתמי. הוא מהנה, לא
הרגשתי רע על אקסטה אף פעם, אבל אתה לא מקבל ממנו כלום, מלבד אולי ניצול
יתר של סרוטונין.

MDMA הוא חתיכת סם מסוכן, למרות שזו לא
דיעה נפוצה. כולם מפחדים לקחת הופמנים, משוכנעים שזה יוביל אותם לבית
משוגעים, אבל אקסטות הן מה שצריך באמת להיזהר ממנו.

אבל, כמו שאיש חכם אמר פעם, על טעם וריח..

התחשבות מכוונת

הכאב התאהב בי

הו לא

איתר חורי השתוקקות בהם

כדוריות הדם הלבנות

מתריסות לאדומות בהתקפיות בו

נשמעו קולות גניחות כהות

נפתחו חורים צרים אל חופים משומשים

שלא נשמע בהם קול שאון אפלולי של

מציצנות מפויחת.

חג סביב שעה מתוקנת שמזהיבה

עם בוא הכאב או שמא עם בוא

מיץ השזיף החמצמץ של השפתיים

הבתוליות ההורגות הנשמעות

כגניחות הכהות שלהלן

שלא מגיחות אלא באופל השמימי.

רק שניה,

מיצלולי הבעות פנים

בידי.

אני הוא מחשבות כל העולם,

מרוכזות בסליל,

פורמות האחת את

השניה.

מיצלולי הבעות פנים

בידי.

אני מפחד

להתחכך בבוקר

שוב ושוב

האור רוצח המלים.

לפעמים אני עוד מנסה

להתיר קשרים,

לסנן חוט לינארי

מהתקפלות רעיונות

זה בזה.

אני מנסה,

מנסה ומתבזה.

הלוואי ויכולתי להסביר

יותר מזה.

איזה בהמה מטומטמת…יאללה היה פורים…

שיר למנהל הפורום:

י-בהמה עצלנית

תעשה משהו

לפני שנעשה לך

ניתוח ציצים

או חיתוך אשכים

יאללה ….