15-6-2001 עד 16-6-2001

+היי
אמא מה יש לאכול היום?

-את הלב שלי, בואי, בואי תוכלי לי את הלב.

+מה את עושה, תחזירי את הסכין למגירה,

תתביישי לך, יש לך אמא נכה על כסא גלגלים, אייייייייייה,
אייייייייייייייייה

-תסתמי כלבה, נמאס לי מהיציאה הזו, אני ארביץ כאן אחלא דיזרט, ממילא אחרת,
אוכל ממך לא יצא.

משקף נאמנה את אטימות החברה המערבית, עושה רושם שהמחבר
עוטף(במיוחד בחלק הראשון) את הקוראים בתחושה פטריאכלית מדודה ומביא אותם
אט אט(בחלק השני) אל הנוירוטיות המעצבבת, ביד אומן מלוטשת.

קטע פרוזה זה ראוי שייכנס(והוא ייכנס בוודאי) לפנתיאון שיקוף החברה המין
האנושי כ"חוות חיות" ענקית הפוסעת בקלילות אל עברי הדקדנס
שמקורו במהפכה התעשייתית.

אתה מתחיל להזכיר לי את מקסב

-הותרת
אותי באפילת היום,

כשעל ליבי אבק כוכבים,

גופי שותת בכמיהתו אלייך,

לא ידע מזור עד שייבש,

לעולם תהיי בליבי,

רובד איתן של רגשות

+יאללה תעוף לי מתחת לחלון

יא גיבן,כמה פעמים אני

צריכה להגיד שאתה לא

מושך אותי, תזדיין מפה

לפני שאני זורקת עליך קקיא.

http://stage.co.il/Authors/1670

אורי און 2001

I'm champagne You're
shit.

שוכבת על המיטה שלי,

מפשקת,

עושה עצמך מנומנמת,

מנסה למשוך תשומת מינית,

מתה שאני אזיין אותך,

את מסרסת.

את כתבת משהו בחיים שלך שאת מעיזה לפתוח פה על יאיר?
למה מי את בכלל?

אלוהים לא צריך עזרה,

מה שכן את יכולה למצוץ לו בינתיים.

עז אינפנטילית

"תשומת מינית" עאלק

תמשיך חמוד, אתה מצחיק.

כשמהנדס מתכנן פרוייקט הוא לא מבריג את הסיפון שתחת
הכיור,

הוא אובר קוואליפייד בשביל זה

כנ"ל מי שעומד להוציא רב מכר,

אז מידי פעם מתפלטת לי טעות קטנה כי אני כותב ישר לפורום ללא עריכה,

בשביל זה יש אנשים טכנים קטנים שכמותך בהוצאות שילקקו לי את הביצים ויערכו
לי את הטקסט,

לא, אני לא אקרא קריאה שנייה-

חבל זה מבזבז לי את הזמן ליצירה הבאה

העם מחכה לפניני

עברית. מזל שהבהרת את הנקודה. תגיד, מתי אמור לצאת רב
המכר שאתה מדבר עליו כל כך הרבה?

שעומד להוציא ספר ב"ספרייה החדשה", שזו
הוצאת הספרים היוקרתית ביותר בארץ (כן יאיר, אפילו יותר מ"כתר",
שזו כנראה ההוצאה היחידה ששמעת עליה, טוב, אי אפשר לצפות הרבה ממישהו שלא
קורא בכלל) – הם ממש לא אוהבים להתעסק עם ספרים שדורשים "עריכה
כבדה", מה לעשות, עלגות לשונית מעידה על עלגות מחשבתית. אתה, כמובן,
ההוכחה הכי טובה לזה.

אחרי שמצצת לו.

את יושבת

בסלון שלי,

על הספה שלי,

מפוסקת רגליים,

בעד שיפולי תחתונייך,

פורצות שיערות ערוותך,

זה לא אסטתי.

או מפרסם באתר הזה של האפסים. הקסאנטי הזאת נשמעת כמו
מכשפה מגעילה שאף אחד לא היה מסכים שהיא תרד לו אפילו. מה היא, מורה
ללשון? והדיקטטורה הזה – הוא בכלל כותב משהו שהוא מעיז לבקר אותך?

אל תתייחס. אני וכל החברות שלי מתות על הכתיבה שלך. אתה באמת גאון.

ובחיי שאתה טמבל שלא ראיתי כדוגמתו הרבה זמן.

תתאבד

נסה לעשות את זה באמצעות הטבעה, בעזרת פיצוץ חצ'קונים באמבטיה

דיקט, מוזר, למה אתה כל כך זועף אולי,

רק בגלל שאני מציל עליך?

או שיש מעבר,

נפגעת ממני?

מעניין.

רוסי טיפש.

יעני מציל אותך כשאני מעליך? או אולי (שנייה, יש לי
הארה!) התכוונת להגיד שאתה מצל עליו, כאילו, מעמיד אותו בצילך?

שכאן לא תמצאי חתן,

בשום מקום לא תמצאי חתן,

ככה תמותי לבד,

בלי אהבה

יש שם עט, כן יש בך משהו מרוקאי, מנטליות, אכן יש.

רוסי טיפש

שהוכחה מעל לכל ספק כרגשי נחיתות ובתסביך גודל
ע"י מר בן חמו, עכשיו מעניין לבדוק גם את סוגיית שינאת הרוסים שלך,
גם זה קשור למקלחות המשותפות בצבא ועגמת הנפש שהם הסבו לך?

חחח

אם אתה שונא רוסים ומרוקאים

לא ניתן אלא להסיק שאתה פולני ובנוסף לנזכרים לעיל

אתה בצרה.

חחח

אגב אהבתי את המעברים החדים שאתה עושה מעילגות ממוצעת כשאתה כותב בניק
שלך, לעילגות פסאבדו מפגרת מנטאלית, כשאתה כותב בניק של המעריצה.

חח(קלוש הפעם)

עז

.

חחחח

קרא ספר, אידיוט

אחרי שטענת במשך שנה שציפי היא בן זכר ובסוף התברר
שלא, באדיבות הוצאת גוונים, הוכחת שלא רק מה שבין הרגליים אצלך קטן אלא גם
היכולת האינטואיטיבית שלך.

אחרי שאורחגג החליט שאני מרוקאי, עכשיו אני רוסי.

נו סבבה, שיהיה רוסי.

מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי פחד שמא ההורים שלי לא
באמת אוהבים אותי.

מסדרת טלוויזיה מסוימת למדתי, שיש אפשרות לרכוש משדר קטן ובאמצעות
טרנזיסטור, לקלוט את המתרחש בקרבתו.

החל מגיל שש וחצי, הקפדתי לגנוב מארנקו של אבי כמה לירות מידי פעם עד
שבגיל שמונה ויומיים, היה לי הסכום הדרוש בדיוק לנסוע במונית לחנות בשם
"מצת" שברחוב כורש בירושלים ולחזור הביתה עם המשדר, שמח וסקרן.

כבר באותו היום התקנתי את המיקרופון מעל לנברשת שבחדר ההורים. בערב נכנסתי
תחת השמיכה כשהטרנזיסטור צמוד לאוזני הקטנה והאזנתי.

המצחיק הוא שעוד לפני שהבנתי איך באים ילדים לעולם, ידעתי לזהות אורגזמה
מזויפת.

אחרי מספר ימים של האזנות ומיצוי הצורך להרגיש אלוהים, כמעט ונמאס לי. אלא
שבדיוק אז כמו באגדות הרעות, הסתבר לי שלא רק שלא נאהבתי, אלא שאף תכננו
לרצוח אותי. אין לכם מושג קלוש, איך מרגיש ילד קטן, שמגלה כי האנשים הכי
קרובים אליו, אלה שאמורים לשמור עליו מכל משמר ולשמש עבורו מגן מכל פגע,
מבקשים בעצמם להרע לו. ברוב תושייה הצמדתי טייפרקורדר לטרנזיסטור שקלט את
זממם והלכתי עם הראיות למשטרה.

במכנסי ספורט קצרים וגופייה, גרביים משוכות עד הברכיים, כשבשתי ידיי רדיו
טייפ גדול ממדים, ניגשתי לשוטר אשר ישב בכניסה לתחנה והסברתי :"שלום,
ההורים שלי רוצים לרצוח אותי".

השוטר שלא היה אלא פקיד קבלה במדים, צחקק, שאף עמוקות מהסיגריה שלו ונשף
עלי בביטול:

"הא באמת? טוב אני אטפל בהם". התקשר, סיפר להם את הכל וביקש מהם
להגיע ולאסוף אותי בהקדם. קפאתי במקומי, רעדתי והזעתי בטירוף, נקשתי בשיני
כל כך חזק, עד שדיממתי מהחניכיים. אחד החוקרים שיצא במקרה מחדרו, שם ליבו
אלי, הרים אותי בזרועותיו וחיבק אותי אל חזו. הייתה זו הפעם הראשונה שחשתי
מגע שיש בו אהבה ואמפאטיה. ההבנה המוחשית שעד כה לא נאהבתי צבטה בליבי
ובכיתי. ללא קול, רק בדמעות גדולות שזלגו מעיני ונחתו ברעש על רצפת התחנה.

גם החוקר היה סקפטי בהתחלה, עד שהאזין לקלטת.

כצפוי לא הצליח להבין, מה הביא את הורי לבקש את מותי, הרי אני "נפש מנפשם
ודם מדמם". תוך דקות ארגן צוות בילוש שהמתין להם בכניסה לתחנה. לבסוף
נעצרו, נאזקו והובלו כלאחר קלון אל בית המעצר.

מעולם לא פגשתי אותם מאז, גם אחרי שהשתחררו מתקופת המאסר שריצו.

ברבות הימים הקמתי משרד חקירות מצליח.

צברתי כסף לרוב, בית גדול בכפר שמריהו, רכב שטח וכל טוב. אני נשוי ואב
לילד בן שמונה כמעט. למרות הכל, שלא תטעו לרגע להאמין כאילו טוב לי. רע לי
מאוד, אני מצטער שנולדתי, ועוד יותר מכך, יש בי שנאה לאלוהים על שנטע בי
את האינסטינקט לחיים, זה שהביאני לעצור את הורי מלממש את זממם. הרי כמה
ימים של פחד מוות ויכולתי לזכות בעולם שכולו טוב ומנוחה, יכולתי לעזוב את
העולם הזה שבו יום, יום, שנייה, שנייה, אני מתמודד עם התודעה שהורי מולידי
ביקשו להמיתני.

אם יש דבר שאני טוב בו, הוא לא למחזר טעויות של אחרים. לבן שלי זה לא
יקרה. כל יום, לפעמים אפילו פעמיים ביום, אני מוודא שלא התקין מכשירי
ציתות בבית.

http://stage.co.il/Authors/1670

אתה ממש גאון. איזה סיפור רגיש ויפה.

מתי כבר יצא הספר שלך שאני יוכל לקנות?

מי את כפרה, תגיעי לאיי סי שנייה

אני לא מאמין. יל"ל כותב סיפור ובו כל הדמויות
נשארות בחיים.

אהבתי. ולו רק בגלל החידוש.

אורי און 2001

לא חראם עליו?

כיוון שאלו היו שינייך שנקשו.

זאת פעולה לא רצונית-מה אתה אומר?

הדגדגן של אחותך היה לי בין השיניים.

זה לא סוף העולם.

ואתה טעית עכשיו, מי שטועה משלם את המחיר,

העניין פסוק

אם תחזור לתרגם סרטים כחולים.

שם מקפידים פחות. שהרי בסרטים כחולים התוכן הוא שחשוב.