מהמגירה לדיסק

לא אני כתבתי

8/12/1998 3:17

–

יש שמכתב שלם היה בקורבליק, ויש שרק שרטוט
של לב מפולח, זמירים נוטפי דם, או ציורי כמיהה מסורבלים של בית, אילן, פרה ותינוק.

את סירות הנייר
הניחו הבחורים על המים והניחו להן להיסחף בשטפם. כמאתיים פסיעות הפרידו בינם ובין
הכובסות, וסירות רבות ספגו מים והתפוררו, אחרות התהפכו וטבעו, או נהדפו אל הגדה
ונתקעו בחישות הקנים. המעטות שהגיעו נחטפו בידי הנערות, שהיו כה להוטות אחריהן עד
שביקשו לנקר אשה את עיני רעותה כדי לקבל "קורבליק לובווי".

"סירה של
אהבה", שב יעקב ופירש.

איש מכותבי
המכתבים לא חתם על מכתבו, כי הכל ידעו שהגורל, אשר הציל את הסירה הדלה מעברת המים
והוליכה אל המיועדת וחיזק את ידיה של זאת במלחמתה ברעותיה, הוא שגם ידאג להודיעה
מי הכותב שנועד לה.

–

9/12/1998 0:24

טט

–

)טטט(

>טטט<

–

צצצצ

9/12/1998 0:25

צ-צ

–

<צצצ>

(ץצץצ)

–

על מה את חושבת

8/12/1998 21:12

רוח על פני תהום

–

על מה את חושבת,

כשהרע כבר עבר,

כשסוף סוף חופשיה,

כששוחררת מכבליך,

על מה את חושבת,

בדרכך במדבר,

כשבורחת הרחק,

ממבוא יסוריך,

על מה את חושבת,

כשמתעמקת בסבל,

מכל צד אפשרי,

וגם מאלה שלא,

על מה את חושבת,

כשכל הכבוד לך,

שתהיי חזקה,

ותראי, יהיה טוב,

על מה את חושבת,

כשאת עושה תוכניות,

עם כמה דמעות,

והרבה חיוכים,

על מה את חושבת,

כשיוצאת לחפש,

מכסה שהפעם,

יתאים לך לסיר,

* * *

ועל מה את חושבת,

מאוחר בלילה,

כשאת לבד במיטה,

וגם אני לבדי,

על מה את חושבת,

מאוחר בלילה,

כששקט מסביב,

ואת לא איתי.

–

לא יודע מה היא חושבת

8/12/1998 21:40

כינוי (אבל מי אמר שהיא בכלל חושבת?)

–

אבל אני יודע מה אני חושב:

"איך חולמים???"

שכחתי!

–

אתה לא חייב להגיב על כל דבר אתה יודע…

8/12/1998 23:57

פה קבור הכלב – "הב"

–

ובטח שלא תגובות כה עלובות ומתלהמות..

ודי לרמיזא…

–

עולה לך כסף? זהב? האצבע כואבת לך מלהקליק?

9/12/1998 0:6

כינוי (אבל מה זה עינינך?)

–

רוצה קצת צבע שחור?

אני מכיר מקום שאפשר להשיג אותו ממש בזול!

הקלות הבלתי נסבלת… (לא, לא של הקיום).

–

עצם העובדה שהגבת כואבת לי

9/12/1998 0:10

פה קבור הכלב –
"הב"

–

כל עוד אתה שומר על 10 דציבלים ומטה נעלים עין.

–

כבר נעלמו מספיק עיניים!

9/12/1998 0:15

כינוי (אבל איזה עין?)

–

כולל את שלי.

למה 10?

למה "נעלים"?

–

ברשותך ילד,

9/12/1998 0:29

פה קבור הכלב – "מנוחנתו עדן"

–

<שיעול
רב משמעות>

תודה.

המינוח הנכון של השאלתך, הוא כמובן, "למה כובע?"

במושג נעליים (י' יותר י' פחות, מי סופר), משתמשים בנוסח
הבא : "דובים אלק.. איזה
דובים?? לא דובים ולא נעליים!"

ראה גוזלי הקט, לומדים דבר חדש כל יום.

ויהיה ביום ההוא משתה ענק, ותשקוט הארץ שנה וחצי.

–

מספרים על בן גוריון

9/12/1998 1:4

כינוי (אבל יש סיפור יותר יפה)

–

שפעם נאם נאום חוצב להבות (הוא היה דרקון?) ותיאר את עתידו
של שטח צחיח וערום:

"פעם יהיה כאן יער" הוא אמר בהתרגשות רבה ושערו
הלבן התנפנף ברוח.

"כן, ודובים יתהלכו בו" צעק מישהו מהקהל.

אה כן, אני מתאר לעצמי שביום ההוא היה משתה ענק (של שוטים?).

–

רק עליך רק

8/12/1998 22:14

תהום

–

(הודעה ללא תוכן)

–

להודעה זאת מצורף הקובץ sos.jpg

יקירתי…. השתנית
קצת…

9/12/1998 0:13

רוח על פני תהום

–

ממש הולם אותך, חום.

–

סיפור מספר 19

8/12/1998 21:54

גורדון

barvaz@hotmail.com

–

פעם אחת היה איש
אחד

פעם אחת היה איש אחד
שאהב אשה אחת

לאשה היתה ילדה אחת

פעם אחת היה איש אחד שאהב
אשה אחת וילדה אחת

ובמשך תקופה אחת

במשך תקופה
אחת הם אהבו

והאיש אהב את עצמו

והאיש אהב את עצמו ואת
האשה

והאיש אהב את עצמו
ואת האשה ואת הילדה

והאשה אהבה את הילדה

והאשה אהבה את האיש
הקודם שהיה לה

והאשה אהבה את ההורים שלה

והאשה אהבה את ההורים
של האיש הקודם שלה

ולפעמים, כשהיה לה זמן, האשה אהבה את עצמה

ולפעמים את האיש

יום אחד
הגיעו לביקור כל האנשים
שהאשה אהבה והיא אהבה אותם, וכשהם
הלכו (הרי ככה זה תמיד בסוף של
ביקורים ) הם לקחו איתם הרבה
מאוד אהבה

והאשה אהבה את
הילדה

והאשה אהבה את
האיש הקודם שלה

והאשה אהבה את ההורים
שלה

והאשה אהבה את ההורים של
האיש הקודם שלה

עד שבקושי הצליחה
למצוא זמן לאהוב את
עצמה

והאשה לא הצליחה
יותר למצוא את האהבה אל
האיש

והיא נפרדה ממנו.

והאיש אהב את עצמו
ואת האשה ואת הילדה

אבל יותר הם לא אהבו.

פעם אחת היה
איש אחד.

פעם אחת היה
איש אחד
שאהב אשה אחת.

–

עצוב מרגש כנה אמיץ …….

8/12/1998 22:34

תמנון

–

(הודעה ללא תוכן)

–

חזק מדוייק כואב. חרא עולם.

8/12/1998 23:59

ניר האדיוט

–

<sigh>

–

תודה

9/12/1998 19:14

עידוא, בעל רשת מסעדוא

–

(הודעה ללא תוכן)

–

ואז האיש האישה הילדה והמאהב

9/12/1998 21:33

שנטי

–

הלכו לכתוב בפורום
"נישואים במשבר"…… והיה לנו שקט מהם…….

–

כן כן

10/12/1998 0:43

חן, יבואן מצטיין

–

אני משוכנע שגם הם
אוהבים אותך

–

מה זאת אומרת

8/12/1998 23:3

–

מה זאת אומרת את לא יודעת ? מה זאת אומרת את לא בטוחה, איך
יכול להיות שאת לא יודעת מה לא בסדר, מה מעיק עליך, מה חונק אותך, מה מדמיע מהגרון
למעלה אל העיניים ונעצר שניה לפני הבכי, מה זה הפינוק הזה בכלל, כשאני הייתי
בגילך.. ובכלל, מצבך לא כל כךנורא, תסתכלי על כל מה שיש לך, מה חסר לך, מה עוד חסר
לך ?

–

נמאס כבר מהעיזים האלו!

8/12/1998 23:34

כינוי (אבל מי העז להגיד לך ככה?)

–

מותר לך לא לדעת, מותר לך לא להיות בטוחה.

זה שלך!

וכן, חסר המון, בלתי יתואר!

מאחל לך נשימות עמוקות רגועות ומרגיעות.

–

בבבבההההה…..

9/12/1998 9:54

מה – לעיזים

–

מעשינו קשור בעיזה

שהייתה, לא עלינו, פזיזה:

זלזלה ביריב

שכמובן לא הכזיב –

ושלח אותה ישר לגזיזה!

אל יתפלל נמושה למנצח!

(-B

–

;-P

9/12/1998 10:56

תופי

–

(הודעה ללא תוכן)

–

OH YEA?! הרגע
הגעתי. מייד תגובה הולמת!!!

9/12/1998 11:56

כינוי (אבל קודם אני אכין קפה)

–

(הודעה ללא תוכן)

–

"NANO
NANO" to you too!

9/12/1998 12:15

כינוי (אבל מי זה מורק?)

–

מעשינו אינו קשור כלל לעיזה

ובטח שלא פזיזה!

מדובר באנליזה של הידרוליזה

על בריזה עם קפריזה.

לאחר הקריזה

היא עברה אלקטרוליזה

והפכה למרקיזה בעלת כרטיס ויזה.

ובזאת אכריזה שאסור להלעיזה

ואין להבריזה!!!

אחרת אפגיזה

בפסיכואנליזה של הדיאליזה.

הא!

–

אל תתהדר תרנגולת

בנוצות של

אינדיאני (אינדי אינדי?)

אה בה צי(נ)גלה ממממההה……

9/12/1998 17:29

רוקדת עם כבשים

–

המעבר הדק בין מלעיל למלרע…

חיים ומוות ביד הלצון… (צוצוצו)

ובכן, כפי שקבעו משוררנו בספרד הגלותית, יש עקרונות
לחריזה.

צר לי להודיע לך שחרגת מחוקי החריזה הנוקשים.

אי לכך, אתה וחרוזיך החורגים מוזמנים לחפש חשבוניה אחרת.

הרינו פוטרים אותך בקנס זעום של הפסד טכני.

מי יתן ותלמד דרך ארץ ותוכל לנסוע גם בלי מפה.

שעורי בית :

נא להתחיל תרגילים גם ליד ימין. מוקדמות לטורניר הבא יחלו
בעוד כחודשיים.

–

8-0

9/12/1998 18:8

תופי

–

(הודעה ללא תוכן)

–

רוקדת בלי משים עם רמשים?

9/12/1998 19:1

כינוי (אבל יש להם קשקשים!)

–

ביד הלצון? אולי באלכסון!?

ברשותך אספר סיפור על סביון עם שפתון:

היסטוריון פיצפון החליט לטייל להנאתו בישימון

בעודו נהנה מהחזיון, הוא נתקל בביזון, בדרקון ובחילזון

על פניו ניכרו היטב אותות התימהון והחיוורון

הוא חש בחיסרון של אלקטרון או פיגיון, או לפחות עיפרון

הוא החליט לבצע תימרון עם הגיון

ומכיסו שלף תיאטרון עם פעמון ומחירון.

מוסר השכל – כשהולכים לטייל בישימון יש לקחת סביבון
ואסימון!

ביחס לחריזה (זה זע?):

אני נשר (בז?) לעקרונות החריזה הרגוזה!

כנ"ל לגבי עוד כמה חרוזים שמסתובבים להם אי שם ביקום
אחר (או שכבר מזמן מצאו את דרכם למזבלה).

הפסד טכני! LOL (חבל
שאי אפשר לעשות כאן את ה – external.wav). שום
הפסד טכני ושום גרביים (וזה שוב מזכיר לי משהו (-: ).

כמה חבל (2
מטר מספיק?) שיש לי זיכרון כל כך טוב, ממש חבל!

ואין לי צורך לעשות תרגילים גם ליד ימין, היא יודעת את
מלאכתה היטב!

אין לך דרך (ארץ?) אלגנטית יותר להתחמק?

Is this the best you can do?

שעורי בית:

לכתוב 100 פעמים במחברת את המשפט הבא – לא אצהיר הצהרות
מרחיקות לכת (רוצי, שמוליק קורא לך…) ולא אתערב (לפחות לא על אוכל!).

–

ולמרות כל הכתוב לעיל

9/12/1998 19:9

כינוי (אבל לא בניגוד)

–

אני חייב להודות שצדקת בדבר אחד.

אכן כל בר דעת (דלעת?) יודע שהחיים והמוות ביד הלצון )-:

שמת לב?

–

הלו עזיז………….

10/12/1998 13:31

שלום

–

את רוקך אל נא תתיZה

וטריזים אל נא תטריZה

את עצמי מכאן אזיZה

בטרם תבוא לי קריZה.

ואחטא קצת לחריZה…………..

–

yes pirchach shekmotcha

10/12/1998 13:40

ףףףף

–

(הודעה ללא תוכן)

–

תרגיל

9/12/1998 1:4

האינפנטיל מגלי-גיל <ליד גשר שיפמן>

–

קומו ממיטותיכם.

צחצחו שיניים ,

רחצו בית-שחי (אין טעם להתעלל בסובבים אתכם),

הזליפו טיפות קולון (אם בכ"ז מתעקשים אתם להימנע
מרחצה),

לבשו בגדים חמים (למקרה שירד מטר),

הכינו תיק מלא בניירות ועטים נובעים,

קחו מטבעות כסף (כרטיסיה או חופשי-חודשי),

עברו דרך פתח היציאה,

הקפידו על נעילת הדלת,

צאו לרחוב (בד"כ מוגדר ע"י שתי מדרכות מצדדיו
וכביש במרכזו),

לכו לתחנת האוטובוס הקרובה.

לא משנה איזה מספר, לא משנה אם אינכם מכירים את מסלולו,

לא משנה לאן.

המתינו עד שזה ייעצר בחריקת בלמים.

טפסו במדרגות המוכתמות בגומי דמוי דמעות שחורות,

נקבו כרטיסיה מקומטת,

שבו בסוף,

הביטו סביב באנשים.

האם הם משתייכים לקבוצה מסוימת?

האם הם מוכרים לכם?

האם יש במעשיהם עובדות המסגירות את סגור-ליבם?

מאסו בחדירתכם לפרטיותם של אנשים,

התעייפו מניסיונותיכם לתעד מסקנות תוך כדי נסיעה,

צמאו למשב רוח צונן בפניכם.

רדו בתחנה כלשהי.

המשיכו ללכת,

ברחוב, מדרכה, דרך, מסלול, שדירה, תלם, מדשאה, גן,

או כל משטח אחר הנקרה תחת רגליכם הדורסות.

צעדו אל בית-קפה,

שבו.

הזמינו משקה,

השענו אחורה בכיסאותיכם,

מתחו צוואר כואב,

זקפו ראשיכם,

התבוננו אל

השמים, אל המולה חזותית, אל כביסה תלויה, אל רשתות של
חוטי-חשמל,

אל תבניות של תריסים, אל אנטנות , אל דודי-שמש, אל

מרחב-תכלת-צר.

האם אתם שומעים ציפורים?

האם אתם מבחינים בקולות הבוקעים מילדים?

האם אתם שומעים את עצמכם?

–

קשה לי לתפוס

9/12/1998 9:28

המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*

–

זו הפעם השניה תוך יום אחד, שאני שומעת

על הדבר המוזר
הזה, של לרחוץ את בית השחי…

אם בכלל מגיעים למצב מדורדר שכזה בהגיינת

הגוף , ז"א שתוקף איזו מקלחת כבר עבר מזמן.

אני לא תופסת את זה.

הולכים ברחוב, הולכים הולכים הולכים, פתאום :

"אופס אני צריך לרחוץ את בית השחי"

או מתעוררים בבוקר מצחצחים שינים ובית שחי….

אני ממש מוטרדת מהרעיון הזה.

אולי אלך לרחוץ את בית השחי וארגיש יותר טוב…

סליחה גברת , בואי אני אחזיק לך תהסלים , לכי

לרחוץ את בית השחי. חנה, יש לך טלפון ! רגע

אני כבר מסיימת לרחוץ את בית השחי.

בכלל , איך עושים את זה בכלל, מה יושבים על הכיור?

או אולי מתכופפים על הכיור? אבל אז צריך להתכופף

די הרבה כדי שהמים לא ינזלו על הבטן, לא?

אז כבר כמה אפשר להתכופף , הרי יש קיר.

עושים מהפרצוף פלוך על הקיר רק כדי לרחוץ את

בית השחי? ואז זה משאיר סימנים של קיר על

הפרצוף , אם הקיר יש לו דוגמה? אני מתארת לי שככל

שרוחצים יותר טוב את בית השחי, הדוגמא

של קיר על הפרצוף יותר עמוקה, ובטח לוקח חצי יום

עד שהפרצוף מתיישר. תלוי באיזה גיל מדובר.

ככל שמתבגרים הפרצוף פחות אלסטי ולוקח לו

יותר הרבה זמן להתיישר. אני יודעת את זה

מאחר ופעם כשהייתי ילדה, אח שלי זרק עלי

את נעל ההתעמלות שלו. ממש באותו רגע השכנה הזקנה

שלנו עברה שם והנעל נחתה לה על הפרצוף.

אני חשבתי ש "אדידס" יהיה טבוע לה על הלחי

לנצח אבל תוך שלושה ימים נשאר רק "אדי"

וביום החמישי כמעט אי אפשר היה לזהות אף אות.

מקלחת לא יותר פשוט?

חוץ מזה , לא נישקת את המזוזה כשיצאת מהבית

–

🙂 🙂

9/12/1998 12:8

🙂

–

)הודעה ללא תוכן)

–

מפגר, תקרא לאט כדי שתבין מהר יותר

9/12/1998 21:51

האינפנטיל מגלי-גיל <ליד גשר שיפמן>

–

אדם, יצור הנמנה על מחלקת היונקים,

מדיף "ריחות" רעים משתי מקומות בעיקר (ישנם
חריגים):

הפה: א. מרכיב
גופני-ביולוגי:

צחנה
העולה כתוצאה מיובש בחלל-הפה ופעילותם של חיידקים

מפרקי
מזון (מצב בגדר תחום הנורמה. טיפול: צחצוח שיניים).

ב. מרכיב
נפשי-פסיכולוגי-:

שימוש
בקללות ובאלימות מילולית כלפי בני-אדם אחרים.

ההתנהגות אינה תלויה, בדרך כלל, בהתגרות, והיא ללא כל יחס

בעוצמתה לגירוי (מצב המוגדר כהפרעה נפשית. טיפול: תרופות

אנטי דכאוניות).

בית השחי: א. מרכיב גופני-ביולוגי:

סירחון הנובע ממפגש של זיעה עם חיידקים על פני העור.

(מצב בתחום הנורמה. טיפול רחצה).

לגבי אופן הטיפול והשימוש במשחת השיניים/סבון לא אפרט מפאת
כבודך

ומוגבלותך המוצהרת.

אולם יכול אני להבין את התלבטותך בנושא ההיגיינה והשימוש
בחומרי ניקיון

הגוף (אתה/את מסביר לי את הצורך בהוראות שימוש המופיעים על
גבי מוצרים שונים כגון: שמפו, מרכך-שיער, סבון וכ') תתאמן בבית ואולי תצליח.

קשה לי להפנים את התעקשותך על פעולה שולית, במקום לתפוס את
המסר העיקרי של פרק ההתבוננות, לגבי תכונתך זו, צר לי – אין לי דרך לעזור,

רמת משכלך נמוכה, תכונה מולדת (בעקבות פיגורך, ואולי גם את
דברי אלו לא תבין?).

–

עשיתי את מיטב יכולתך

10/12/1998 12:33

המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*

–

יישום מחושב של הגעלת הזולת, זוהי גם צורה של קומוניקציה.

דבר אלי בפרחים….

דבר אלי בסרחון הנובע ממפגש חיידקים על העור..

מה גם שסרחון זה בחינם..

לא הבנתי…אתה משתמש במשחת שיניים לנקות את בית השחי?

אני שמעתי פעם שזה יכול להצמיח לך שיניים …

אני פעם שמתי ניט , משחה להמסת שער , באוזניים של אח

שלי, ומאז יש לו שערות באוזניים. אני ממש מברכת

על זה שלא עלה לי לראש הרעיון לשים לו משחת שיניים

באוזניים. תאר לך שאתה בא לנשק למשהי את האוזן ואתה מקבל
ביס…

די מגעיל, לא?

מקלחת לא הרבה יותר פשוט?

–

איזו בדרן
אתה !!

10/12/1998 18:11

שבח

–

(הודעה ללא תוכן)

–

איזו או איזה ? :-B

10/12/1998 18:15

תרח

–

(הודעה ללא תוכן)

–

B-: 🙂

10/12/1998 18:16

תרח

–

(הודעה ללא תוכן)

–